| |
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְשׁורֵר בְּקול נָעִים שִׁיר הַשִּׁירִים. לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:
פרק א:
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלמה:
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקות פִּיהוּ כִּי טובִים דּדֶיךָ מִיָּיִן:
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טובִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ. עַל כֵּן עֲלָמות אֲהֵבוּךָ:
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ
נַזְכִּירָה דדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
שְׁחורָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנות יְרוּשָׁלָיִם. כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעות שְׁלמה:
אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ. בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לא נָטָרְתִּי:
הַגִּידָה לִּי שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם.
שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:
אִם לא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים.
צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנות הָרעִים:
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
נָאוּוּ לְחָיַיִךְ בַּתּורִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
תּורֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּות הַכָּסֶף:
עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּו נִרְדִּי נָתַן רֵיחו:
צְרור הַמּר דּודִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
אֶשְׁכּל הַכּפֶר דּודִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים:
הִנְּךָ יָפֶה דודִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:
קרות בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רָהִיטֵינוּ בְּרותִים:
פרק ב:
אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרון שׁושַׁנַּת הָעֲמָקִים:
כְּשׁושַׁנָּה בֵּין הַחוחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנות:
כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּודִי בֵּין הַבָּנִים.
בְּצִלּו חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיו מָתוק לְחִכִּי:
הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלו עָלַי אַהֲבָה:
סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁות רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. כִּי חולַת אַהֲבָה אָנִי:
שְׂמאלו תַּחַת לְראשִׁי וִימִינו תְּחַבְּקֵנִי:
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנות יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאות או בְּאַיְלות הַשָּׂדֶה.
אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעורְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
קול דּודִי הִנֵּה זֶה בָּא. מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעות:
דּומֶה דודִי לִצְבִי או לְעפֶר הָאַיָּלִים.
הִנֵּה זֶה עומֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלּנות מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:
עָנָה דודִי וְאָמַר לִי. קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבַר. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לו:
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ. וְקול הַתּור נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ:
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ.
קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
יונָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קולֵךְ.
כִּי קולֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה:
אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים. וּכְרָמֵינוּ סְמָדָר:
דּודִי לִי וַאֲנִי לו הָרעֶה בַּשּׁושַׁנִּים:
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּום וְנָסוּ הַצְּלָלִים. סב דְּמֵה לְךָ דודִי לִצְבִי או לְעפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר:
פרק ג:
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילות בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בִּקַּשְׁתִּיו וְלא מְצָאתִיו:
אָקוּמָה נָּא וַאֲסובְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחבות אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.
בִּקַּשְׁתִּיו וְלא מְצָאתִיו:
מְצָאוּנִי הַשּׁמְרִים הַסּבְבִים בָּעִיר. אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.
אֲחַזְתִּיו וְלא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הורָתִי:
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנות יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאות או בְּאַיְלות הַשָּׂדֶה.
אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעורְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
מִי זאת עלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרות עָשָׁן. מְקֻטֶּרֶת מר וּלְבונָה מִכָּל אַבְקַת רוכֵל:
הִנֵּה מִטָּתו שֶׁלִּשְׁלמה שִׁשִּׁים גִּבּרִים סָבִיב לָהּ. מִגִּבּרֵי יִשְׂרָאֵל:
כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה. אִישׁ חַרְבּו עַל יְרֵכו מִפַּחַד בַּלֵּילות:
אַפִּרְיון עָשָׂה לו הַמֶּלֶךְ שְׁלמה מֵעֲצֵי הַלְּבָנון:
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתו זָהָב מֶרְכָּבו אַרְגָּמָן.
תּוכו רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנות יְרוּשָׁלָיִם:
צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנות צִיּון בַּמֶּלֶךְ שְׁלמה.
בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּו אִמּו בְּיום חֲתֻנָּתו וּבְיום שִׂמְחַת לִבּו:
פרק ד:
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יונִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.
שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד:
שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבות שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימות וְשֻׁכֻּלָּה אֵין בָּהֶם:
כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתותַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה. כְּפֶלַח הָרִמּון רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּות. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כּל שִׁלְטֵי הַגִּבּורִים:
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאומֵי צְבִיָּה. הָרעִים בַּשּׁושַׁנִּים:
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּום וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּור וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבונָה:
כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:
אִתִּי מִלְּבָנון כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנון תָּבואִי תָּשׁוּרִי מֵראשׁ אֲמָנָה
מֵראשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמון מִמְּענות אֲרָיות מֵהַרְרֵי נְמֵרִים:
לִבַּבְתִּנִי אֲחתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרנָיִךְ:
מַה יָּפוּ דדַיִךְ אֲחתִי כַלָּה מַה טּבוּ דדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים:
נפֶת תִּטּפְנָה שִׂפְתותַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁונֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנון:
גַּן נָעוּל אֲחתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם:
שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּונִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים:
נֵרְדְּ וְכַרְכּם קָנֶה וְקִנָּמון עִם כָּל עֲצֵי לְבונָה מר וַאֲהָלות עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים:
מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנזְלִים מִן לְבָנון:
עוּרִי צָפון וּבואִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבא דודִי לְגַנּו וְיאכַל פְּרִי מְגָדָיו:
פרק ה:
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחתִי כַלָּה אָרִיתִי מורִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי.
אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּודִים:
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. קול דּודִי דופֵק
פִּתְחִי לִי אֲחתִי רַעְיָתִי יונָתִי תַמָּתִי שֶׁראשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה. רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
דּודִי שָׁלַח יָדו מִן הַחור וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:
קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּחַ לְדודִי. וְיָדַי נָטְפוּ מור וְאֶצְבְּעתַי מור עבֵר עַל כַּפּות הַמַּנְעוּל:
פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדודִי וְדודִי חָמַק עָבָר.
נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרו בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלא עָנָנִי:
מְצָאֻנִי הַשּׁמְרִים הַסּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי. נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שׁמְרֵי הַחמות:
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנות יְרוּשָׁלַיִם. אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּודִי מַה תַּגִּידוּ לו שֶׁחולַת אַהֲבָה אָנִי:
מַה דּודֵךְ מִדּוד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. מַה דּודֵךְ מִדּוד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
דּודִי צַח וְאָדום דָּגוּל מֵרְבָבָה:
ראשׁו כֶּתֶם פָּז. קְוֻצּותָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחרות כָּעורֵב:
עֵינָיו כְּיונִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם. רחֲצות בֶּחָלָב ישְׁבות עַל מִלֵּאת:
לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבּשֶׂם מִגְדְּלות מֶרְקָחִים. שִׂפְתותָיו שׁושַׁנִּים נטְפות מור עבֵר:
יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים:
שׁוקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז. מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנון בָּחוּר כָּאֲרָזִים:
חִכּו מַמְתַּקִּים וְכֻלּו מַחֲמַדִּים. זֶה דודִי וְזֶה רֵעִי בְּנות יְרוּשָׁלָיִם:
פרק ו:
אָנָה הָלַךְ דּודֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. אָנָה פָּנָה דודֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ:
דּודִי יָרַד לְגַנּו לַעֲרוּגות הַבּשֶׂם. לִרְעות בַּגַּנִּים וְלִלְקט שׁושַׁנִּים:
אֲנִי לְדודִי וְדודִי לִי הָרועֶה בַּשּׁושַׁנִּים:
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָיִם. אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות:
הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי. שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד:
שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימות וְשַׁכֻּלָּה אֵין בָּהֶם:
כְּפֶלַח הָרִמּון רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכות וּשְׁמנִים פִּילַגְשִׁים. וַעֲלָמות אֵין מִסְפָּר:
אַחַת הִיא יונָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיולַדְתָּהּ.
רָאוּהָ בָנות וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכות וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ:
מִי זאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמו שָׁחַר. יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלות:
אֶל גִּנַּת אֱגוז יָרַדְתִּי לִרְאות בְּאִבֵּי הַנָּחַל. לִרְאות הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמּנִים:
לא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבות עַמִּי נָדִיב:
פרק ז:
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ. מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחלַת הַמַּחֲנָיִם:
מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב. חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמו חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֳמָּן:
שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁושַׁנִּים:
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה:
צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן. עֵינַיִךְ בְּרֵכות בְּחֶשְׁבּון עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנון צופֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק:
ראשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת ראשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן. מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים:
מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים:
זאת קומָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכּלות:
אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו.
וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלות הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים:
וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוב הולֵךְ לְדודִי לְמֵישָׁרִים. דּובֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
אֲנִי לְדודִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתו:
לְכָה דודִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים:
נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּונִים.
שָׁם אֶתֵּן אֶת דּודַי לָךְ:
הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. דּודִי צָפַנְתִּי לָךְ:
פרק ח:
מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יונֵק שְׁדֵי אִמִּי. אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לא יָבֻזוּ לִי:
אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי. אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמּנִי:
שְׂמאלו תַּחַת ראשִׁי וִימִינו תְּחַבְּקֵנִי:
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנות יְרוּשָׁלָיִם. מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּערְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
מִי זאת עלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּודָהּ.
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עורַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ:
שִׂימֵנִי כַחותָם עַל לִבֶּךָ כַּחותָם עַל זְרועֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאול קִנְאָה.
רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:
מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּות אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרות לא יִשְׁטְפוּהָ.
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הון בֵּיתו בָּאַהֲבָה בּוז יָבוּזוּ לו:
אָחות לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ. מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחותֵנוּ בַּיּום שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ:
אִם חומָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף. וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:
אֲנִי חומָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלות. אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוצְאֵת שָׁלום:
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלמה בְּבַעַל הָמון נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנּטְרִים.
אִישׁ יָבִא בְפִרְיו אֶלֶף כָּסֶף:
כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי. הָאֶלֶף לְךָ שְׁלמה וּמָאתַיִם לְנטְרִים אֶת פִּרְיו:
הַיּושֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקולֵךְ הַשְׁמִיעִנִי:
בְּרַח דּודִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי או לְעפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:
הַיּושֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקולֵךְ הַשְׁמִיעִנִי:
לאחר שיר השירים יאמר:
רִבּון כָּל הָעולָמִים, יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרָאתִי וְלָמַדְתִּי, שֶׁהוּא קדֶשׁ קָדָשִׁים, בִּזְכוּת פְּסוּקָיו, וּבִזְכוּת תֵּבותָיו, וּבִזְכוּת אותִיּותָיו, וּבִזְכוּת נְקֻדּותָיו, וּבִזְכוּת טְעָמָיו וְצֵרוּפָיו וּרְמָזָיו וְסודותָיו הַקְּדושִׁים וְהַטְּהורִים הַנּורָאִים הַיּוצְאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זו שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת הַאֲזָנָה, וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ, נַעֲתִיר לְךָ וְהֵעָתֵר לָנוּ, וְיִהְיֶה עולָה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת וְלִימוּד שִׁיר הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל הַסּודות הַנִּפְלָאות וְהַנּורָאות אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים וּסְתוּמִים בּו בְּכָל תְּנָאָיו, וְנִזְכֶּה לְמָקום שֶׁהַנְּפָשׁות, הָרוּחות וְהַנְּשָׁמות, נֶחְצָבות מִשָּׁם, וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה, בֵּין בְּגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, וְלִהְיות מִן הָעולִים וְהַזּוכִים לָעולָם הַבָּא, עִם שְׁאָר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים. וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלות לִבֵּנוּ לְטובָה, וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ וְאִמְרֵי פִינוּ בְּעֵת מַחְשְׁבותֵינוּ, וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעֲבָדֵינוּ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה, הַצְלָחָה וְהַרְוָחָה, בְּכָל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וּמֵעָפָר עָנְיֵנוּ תְּקִימֵנוּ, וּמֵאַשְׁפּות דַּלּוּתֵנוּ תְּרומְמֵנוּ, וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשְׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:
גילת "שיר השירים" היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שבחטיבת "כתובים" בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי כמשל ליחסי עם ישראל ואלוהיו. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים היא אחד הספרים הפופולריים ביותר בתנ"ך, והשפיעה רבות על הספרות העברית כמו גם על הספרות העולמית.
תוכן עניינים
[הסתר]
* 1 מועד קריאת המגילה במסורת היהודית
* 2 מבנה הספר
* 3 כותב שיר השירים
* 4 הכללת שיר השירים בתנ"ך
* 5 תרומת שיר השירים לשפה ולתרבות העברית
* 6 לקריאה נוספת
* 7 קישורים חיצוניים
[עריכה] מועד קריאת המגילה במסורת היהודית
מגילת שיר השירים נקראת בבתי הכנסת בשבת החלה במהלך שבעת ימי הפסח. נהוג לקרוא בכל אחד משלושת הרגלים מגילה המתאימה לאווירת החג. תיאורי האביב המופיעים בשיר השירים הם הסיבה לקריאת המגילה בפסח, הוא חג האביב.יש אומרים שהסיבה הוא שמדובר בו על יציאת מצרים. במשפחות רבות נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים בתום ליל הסדר. כמו כן, ברבות מקהילות ישראל, נהוג לקרוא מגילה זו בכל יום שישי קודם קבלת שבת. יש המוצאים צידוק למנהג זה בכך שמצוות פרו ורבו ניתנה, על-פי ספר בראשית, ביום השישי לבריאת העולם, לקראת סוף מעשה הבריאה.
[עריכה] מבנה הספר
שיר השירים הוא ספר קצר בו מזוהים שבעה-עשר שירים ועוד כמה פסוקים בודדים (למשל, שני הפסוקים האחרונים). עם זאת, השירים כתובים כולם כמקשה אחת ואינם מובחנים בטקסט. מכאן, יש המפרשים את שם הספר כ"שיר המורכב משירים". אפשר להבחין בין השירים על-פי הנושא או העלילה המיוחדת לכל אחד מהם, או לפי זהות הדובר והנמען. חלוקת הספר לפרקים מבוססת על חלוקה נוצרית של התנ"ך שנעשתה במאה ה-11. בכמה מקומות החלוקה אינה חופפת לחלוטין את תוכן השירים, לדוגמה, השיר העשירי מפוצל בין הפרקים ה'-ו'.
[עריכה] כותב שיר השירים
המסורת רואה במגילה יצירה אחידה שחיבר שלמה המלך ושעוסקת ביחסים בין ה' לעם ישראל, על אף ששם האלוהים אינו מוזכר בה. המסורת מייחסת לשלמה שלושה ספרים: שיר השירים, משלי וקהלת. על שיר השירים נאמר "ויהי שירו חמישה ואלף" (מלכים א, ה, יב) ועל שלמה נאמר שהיו לו אלף נשים "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות" (מלכים א, יא, ג). עוד תואם שלמה את המתואר במגילה זו בעושרו הרב: גם במגילה מתוארים תכשיטים רבים, כסף וזהב, בית מארזים ומברושים ועוד.
החוקרים המודרניים ("הפרשנות הביקורתית") סבורים שהמגילה נערכה מאות שנים לאחר שלמה, ושזו אינה יצירה אחת אחידה, אלא אנתולוגיה של שירי אהבה קצרים, ללא קשר ביניהם. יש במגילה שירי אהבה של נוף כפרי, שירי רועים, שירי כורמים, שירי אהבה של נוף עירוני ושירי חתונה. יש במגילה שירי אביב ופריחה, שירים שהם מונולוג של בחור או בחורה, שירים שיש בהם דיאלוג בין בחור לבחורה ושירים המכילים דיאלוג בין נערה לאחיה (אח מפורש כמאהב גם כן). הטענה היא שמגוון כזה של שירים חובר על ידי יוצרים שונים, ושרו שירים אלו בזמנים שונים ובנסיבות שונות. עם זאת, יש בין שירי הספר אחידות סגנונית ורעיונית רבה. בנוסף, מתנגדים החוקרים לסברה ששלמה חיבר את המגילה משום שבשירים אחדים מדובר על שלמה בגוף שלישי ובחלקם הוא אף מושם ללעג.
אחת הראיות לביסוס הטענות לכך שהמגילה מאוחרת לשלמה הנה הימצאות מלים שהם ככל הנראה מפרסית, כגון "אפריון" ו"פרדס" במגילה, שכן הפרסים השתלטו והשפיעו על אזורנו רק במחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס, כ-500 שנה לאחר זמנו של שלמה. קושי זה ניתן ליישב בעזרת המקרא: שלמה המלך, עפ"י המקרא, קיים קשרי מסחר בכל אזור המזרח התיכון ואפילו מעבר לו. לכן ניתן לשער כי הוא הביא מילים פרסיות שמצאו חן בעיניו לשיריו.
[עריכה] הכללת שיר השירים בתנ"ך
התנ"ך הוא יצירה תאולוגית (דתית), ולכן התעוררה השאלה כיצד ייתכן שמגילה זו שובצה בתנ"ך. ואכן, מסתבר שאפילו לאחר חתימת המקרא, התנהלו ויכוחים סביב מקומה של מגילת שיר השירים בתנ"ך. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן, לבסוף המגילה שובצה במקרא על אף ההסתייגויות, ואף זכתה שרבי עקיבא אמר עליה: "כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים".
כפי הנראה, רבי עקיבא ראה ביצירה מעשה אלגוריה, מטאפורה. לשיטה זו, המגילה מתבארת כשיר המתאר את האהבה בין האל (הדוֹד, האהוב) לעם ישראל (האהובה). כך למשל נתבארו המושגים הבאים: "הניצנים נראו בארץ" - משה ואהרון; החתונה - זו חתונה בין ה' לעם ישראל, מעמד הר סיני. "שני שדיך" - משיח בית דוד (מלך מיהודה) ומשיח בית יוסף (מלך מישראל) באחרית הימים.
ייתכן כי דבריו של רבי עקיבא הם הד למסורת שהתקיימה כבר בין הנביאים בימי בית המקדש הראשון שראו בשירים הללו (לפחות לחלקים מהספר שהיו מגובשים בזמנם) אלגוריה. מסורת פרשנית זו באה לידי ביטוי כבר במקרא עצמו במספר אופנים, על ידי שימוש שעושים נביאים כמו הושע וישעיהו בפסוקים מתוך שיר השירים. לפיכך, אפשר לפרש כי כשישעיהו כותב "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן" (ישעיה ה' 1) הוא רומז לדברי המשורר "כרם היה לשלמה בבעל המון" (שיר השירים ח' 11), תוך כדי משחק בשמו השני של שלמה - ידידיה. באותו אופן, כשהושע כותב "ורדפה את מאהביה ולא תשיג אותם ובקשתם ולא תמצא" (הושע ב' 8), יש בכך משום רמיזה לכתוב בשיר השירים (ג' 1) "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי, בקשתיו ולא מצאתיו".
[עריכה] תרומת שיר השירים לשפה ולתרבות העברית
הספר תרם מילים ומטבעות לשון רבים לשפה העברית, לדוגמה:
"היפה בנשים" (א', 8),
חרכים (ב', 9) מילה המופיעה רק כאן בתנ"ך.
"בנוי לתלפיות", מופיע בספר כתיאור של צוואר האהובה (ד', 4). לא ברורה המשמעות המקורית של הביטוי.
הפועל "לטנף" (ללכלך) (ה', 3).
"עזה כמוות אהבה" (ח', 6)
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (ח', 7)
פסוקים וחלקי פסוקים לא מעטים הולחנו, לדוגמה:
"קול דודי הנה זה בא, מדלג על-ההרים, מקפץ על-הגבעות" (ב', 8)
"כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע" (ב', 11-12)
"הדודאים נתנו ריחם וגו'" (ז', 14)
"שיר מספר שמונה" ששר אריק איינשטיין (מילים: יענקל'ה רוטבליט) מכיל מגוון ביטויי אהבה מהספר. גם השיר "הנך יפה" של עידן רייכל מושפע סגנונית משיר השירים ומשובץ ביטויים ממנו.
שמות היישובים חבצלת השרון ושושנת העמקים מקורם בשיר השירים (ב', 1).
[עריכה] לקריאה נוספת
* יאיר זקוביץ, שיר השירים, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 1992.
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: שיר השירים
* השמעת קטע משיר השירים, מפי הרב זכריה זרמתי באתר "מכון תורת אמ"ת"
* שיר השירים עם פירוש הרוקח ורמב"ן
* שיר השירים באתר "מכון ממרא"
|
|
|
|
|
