| |
- קבלה היא תורת הנסתר.
- בשנים האחרונות החלה תופעת לימוד קבלה על ידי אנשים לא מוסמכים שמנסים לפתוח קורסים שונים ללימוד הקבלה.
כך למשל דווח באמצע התקשורת כי הזמרת מדונה לומדת קבלה, וקורסים ללימוד קבלה נפתחים כפטריות אחרי הגשם.
-
קבלה זה לא ספר מתח, זה ספר קדוש מאוד.
-
מקובלים מזהירים כי נכתב בס
פרי ם הקדושים כי לימוד קבלה מתחת לגיל 40 הוא מסוכן מאוד.
-
בכל מקרה, לימוד קבלה אינו מתאים לכל אדם.
-
כידוע מסיפורים שונים, אנשים שלמדו קבלה ללא הכנה מוקדמת - יצאו מדעתם עקב לימוד קבלה
-
לכן יש להתייעץ עם רבנים בתחום, לפני שמתחילים ללמוד קבלה.
-
קבלה ללימוד. קבלה לתורת הנסתר
-
חכמת קבלה נוסדה ע"י רבי שמעון בר יוחאי.
-
חכם מת הקבלה מתחלקת למספר חלקים
-
קבלה של האצלה
-
עולמות אבי"ע
-
הספירות של קבלה
-
כתר של קבלה, חוכמה של קבלה, בינה של קבלה, חסד של קבלה, גבורה של קבלה , תפארת של קבלה, נצח של קבלה,
-
הוד של קבלה
-
יסוד של קבלה
-
מלכות של קבלה
-
עצמות וכלים של קבלה
-
ריבוי באלוהות של קבלה
-
זיווג עליון של קבלה
-
התורה של קבלה
-
הנשמה עיין בהרחבה: נשמה, צלם אלוהים וגלגול נשמות
-
נפש של קבלה
-
רוח של קבלה
-
נשמה של קבלה
-
חיה של קבלה
-
יחידה של קבלה
-
אדם קדמון של קבלה
-
שבירת הכלים של קבלה
-
צמצום של קבלה
-
החלל הפנוי של קבלה
-
תורת השמיטות של קבלה
-
העלאת ניצוצות של קבלה
-
בירור בירורים של קבלה
-
השרטוט של קבלה
-
מבנה הנפש של קבלה
-
עולמות אבי"ע
-
כל היש מתחלק לארבע עולמות עיקרים:
-
עולם האצילות - עולם האלוהות - עולם הספירות של קבלה
-
עולם הבריאה - עולם הנשמות - כסא הכבוד של קבלה
-
עולם היצירה - עולם המלאכים של קבלה
-
עולם העשיה - העולם הממשי של קבלה
-
כל עולם מהווה נשמה ומקור חיים של העולם שמתחתיו. בכל אחד מהעולמות עשר מדרגות - שהן עשר הספירות, כדי להתעלות במעלות הרוחניות מעולם אחד למשנהו יש לעלות בכל עשר המעלות (ספירות) של אותו עולם של קבלה.
-
ספירה - הספירה מוזכרת לראשונה ב. זהו המושג היסודי בעולמה של הקבלה, והוא מתאר רובד בהופעת האלוהות. מקור המילה ספירה הוא אולי באבן המנצנצת ומ
אירה חלקים שונים, או לחילופין, פשוט נובע מהשורש ספ"ר, כלומר הספירה היא "סיפור" המסופר על מהות האלוהים. יש אומרים ששם זה בא מלשון מספר, מרמז בכך למספ
רן הקבוע של הספירות. יש הטוענים שמקורו במילה ספֵירה - כדור, ובציורם כל ספירה מקיפה את הספירה הפנימית לה כמו בצל בקליפותיו. הרב קוק מינח את הספירה במושג האפלטוני אידאה ולעתים הוא משתמש לגביהן במושג שמדגיש את המימד הרוחני שבספירות ואת תהליך התפשטותן והאצלתן אחת מהשנייה של קבלה
-
הרעיון התאולוגי של קבלה שעומד מאחורי הספירות הוא קיומו של חיץ בלתי עביר בין עצמותו האינסופית של הבורא לבין האדם - האדם אינו יכול לתפוס ולהבין מושג אינסופי, ולכן הבורא צריך להתלבש "בלבושים" לצמצם את עצמו ולרדת אליו, כמו מורה שממחיש נוסחה קשה באמצעות דוגמא פשוטה. ירידתו של האלוהים אל העולם היא דרך הספירות, שבהן עצמותו המופשטת והאינסופית של הבורא מתגלה לעיני השכל האנושי של קבלה
-
הספירות הן עשר של קבלה
-
מבנה עשר הספירות של קבלה
-
כתר היא הספירה הראשית, הקרובה ביותר לאלוהות אינסוף עצמה, ולפיכך נחשבת "אין". אין לדבר עליה ואין לתפוס אותה. אך במחשבת הקבלה, כפי שהדבר נוסח בידי אחד המקובלים, "אותו אין הוא יותר יש מכל היש שבעולם". נקראת גם "אור אינסוף" מכיוון שהיא ההתגלמות הראשונה של העצמות האינסופית. של קבלה
-
אחת השאלות הגדולות של הקבלה היא האם "כתר" היא מאצילה, או נאצלת בעצמה. בלשון אחרת, האם כתר היא גרעין האלוהות המאצילה עצמה, אין סוף, או שגם מעל לכתר יש ממשות אלוהית. יש שאמרו שאם ל"כתר" יש תפקיד מאציל, הרי שאין למנותה בכלל עשר הספירות, שהרי היא מעליהן. אם כך, צריך להוסיף ספירה נוספת, "דעת". זאת שיטתה הקבלית של חב"ד. חוכמה
-
"החוכמה מאין תמצא". החוכמה נאצלת מתוך ספירת ה"אין" היא הכתר. בחוכמה תחילת התפשטותה והשפעתה של האלוהות של קבלה.
-
בינה היא כלי הקיבול של החוכמה. היא "אם הבנים", ה
מולי דה את שבע הספירות שבאות אחר כך. נקראת גם עלמא דחירו, "עולם החירות" - מקורה של הבחירה החופשית של קבלה.
-
שלש הספירות העליונות נקראות גם "ספירות השכל" או "ספירות המחשבה" של קבלה. חסד
-
זו הספירה המביאה את הטוב האלוהי והשפע האינסופי אל תוך העולם, בלי כל חשבון ובלי כל צמצום. הטבה שאין לה גבולות לא מבחינת האיכות ולא מבחינת הכמות. שפע זה יוצר בעיה. כאשר ההצפה כה גדולה, אין העולם ואין האדם יכולים לעמוד בה. לכן נדרשת ספירה שמגבילה את ההטבה לטובת בני האדם - גבורה. של קבלה ספירה זו מקושרת לדמותו של אברהם של קבלה
-
גבורה זו הספירה המצמצמת את החסד אל מי שראוי לו. בעוד ש"חסד" היא ספירה של הטבה, ב"גבורה" יש מימד של דין וצד
ק. בקיומה של גבורה יש הסבר מה לבעיית הרע בעולם, אם כי עיקר מקור הרע אינו בספירה האלוהית, אלא במעשיהם של בני האדם עצמם שמונעים מעצמם את הטוב בהתנהגותם הרעה. של קבלה
-
הספירה נקראת גם ספירת "דין". של קבלה
-
ספירה זו מקושרת לדמותו של יצח
ק. של קבלה
-
תפארת
-
תפארת היא הספירה הממצעת בין החסד והגבורה, ומהווה פ
שרה בין השפע לבין הגבלת הדין. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת".של קבלה
-
שם אחר שניתן לספירה זו הוא "רחמים".של קבלה
-
ספירה זו מקושרת לדמותו של
יעקב .של קבלה נצח
-
ספירה אחות ל"הוד".של קבלה מקושרת לדמותו של משה. של קבלה
-
הוד יחד עם "נצח" נחשבת ל"רגליים", לכוח המחזיק ותומך בשאר הספירות העליונות.של קבלה ספירת "הוד" מקושרת לדמותו של אה
רן . של קבלה
-
ספירת יסוד משולה לזכריות. היא מקבלת שפע מהספירות הקודמות ומעבירה אותו אל ספירת המלכות. היא הכוח שמחבר בין האידיאות האלוהיות למציאות, ובה מתבצע המעבר מהעולם השמימי אל העולם הארצי. של קבלה
-
- ספירה זו מקושרת לדמותו של יוסף הצדיק; "וצדיק יסוד עולם" של קבלה.
- מלכות
- ספירת "מלכות" מקושרת לדמותו של דוד המלך של קבלה
- מלכות הקרויה גם "שכינה", משולה לנקביות, והיא קולטת מ"יסוד" את שהואצל ומעבירה אותו לתוך העולם הממשי. כשלעצמה אין היא פעילה אלא פסיבית, ואין לה מעצמה כלום, אלא היא ככלי קיבול. דבר זה מתאים לדימוי הנקבי שהוצמד לה. השכינה היא כנסת ישראל. הביטוי "צער השכינה" מסמל את הצער של השכינה, דהיינו ההשראה האלוהית בעולם, בעת שהיא רחוקה מהספירות האלוהיות שהן מקור חיותה של קבלה
על הסיטרא אחרא (הצד האחר, השטן), נאמר שהוא מעוניין "לכבוש את המלכה", להשתלט על השפע האלוהי שמיועד להגיע לשכינה של קבלה
- המטאפורות המיניות הנועזות שנטוו סביב שתי הספירות האחרונות, העוסקות באופן שבו מתחברת "יסוד" ל"מלכות" ומעבירה לתוכה את השפע, הן אחת הסיבות לכך שנאסר על צעירים לעסוק בקבלה.
- בקבלה ישנן שבע דמויות מופת היסטוריות, שנקראות שבעת הרועים והן הוקבלו לשבע הספירות התחתונות. ואלו הן לפי הסדר מלמעלה למטה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד. אלה השבעה הם- האושפיזין המבקרים בסוכה.של קבלה
שבע הספירות האחרונות נקראות "ספירות הרגש" או "ספירות הבניין" של קבלה.
- מחלוקת עצמות וכלים
- שאלה מרכזית בקבלה היא האם הספירות הן מהות האלוהים או כלים בידו. הריקנטי היה בעל דעה ברורה בנושא וסבר שיש לראות את הספירות ככלים בלבד. רבי יוסף קארו חלק עליו. לפיכך רבי יוסף קארו ראה דברי קבלה המדברים אודות שינויים בספירות כאילו הם מתייחסים אך ורק לספירה התחתונה, מלכות. רק בה ייתכן שינוי, שכן הספירות שמעליה הן האלוהות בעצמה.של קבלה
- זיווג עליון
-
- הרע שקיים בעולם נובע מהנתק שבין ספירת תפארת לספירת מלכות, או במילים אחרות בין האור של ההוויה לבין נשמת העולם, בשל גלות ישראל ובשל החטאים. הביטוי צער השכינה מבטא את כאב הפירוד הזה שנחשב לכאב הגדול ביותר. ישנן תפילות מיוחדות שניתקנו (תיקון חצות), שבהן משתתף היחיד בצער השכינה. לעומת זאת, עשיית מצוות מאחדת בין הספירות, וגורמת ל"זיווג קוסמי", ואור אלוהי זוהר על השכינה וממנה אל תוך העולם. הקבלה רואה את שיר השירים ואת דמויות הדוד והרעיה כאלגוריה לעניין זה. זהו המקור לבקשה של "לשם יחוד קוב"ה ושכינתא" שהאשכנזים נוהגים לומר בספירת העומר, והספרדים בקיום הרבה מצוות של קבלה.
- התורה
- על פי הזוהר קדמה התורה לעולם - היא התוכנית האדריכלית של העולם, שבה הסתכל הקב"ה ולפיה ברא אותו ("אסתכל באורייתא וברא עלמא"). על כן כל דבר שקיים בעולם רמוז וגנוז בה, כל מדע וכל נשמה של קבלה.
הזוהר ביטא בחדות את האופן שבו רואים המקובלים את התורה בכותבו כי לא ייתכן שלקב"ה לא היה דבר לעשות מלבד לכנס את דברי עשו והגר. אם התורה הייתה חפצה לספר סיפורי ימי עבר, אומר בעל הזוהר בלשון חריפה, יכולה הייתה להיכתב טוב יותר. אלא, מסיק הזוהר, כל מילה בתורה, לבד מתוכנה הנגלה, מצביעה גם על דברים עליונים של קבלה. הרמב"ן כתב כי "כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה", והיא בעצם שם אחד ארוך, ניתן לשנות את סדר הפרדת האותיות בתורה, כלומר להרכיב כך מילים חדשות, ולגלות סודות מוצפנים (על בסיס קבלי זה עלה הרעיון בן השנים האחרונות, לפיו התורה מכילה מילים מנבאות עתיד המוסוות בצופן) של קבלה רבי חיים מוולוז'ין כתב כי אם יהיה רגע אחד שבו העולם יהיה פנוי מלימוד תורה, ייחרבו כל העולמות, עליונים ותחתונים. רבו הגאון מוילנא לא היה חודל מלימודו במוצאי יום כיפור, מתוך חשש שהעולם לא יתקיים, אם הכול ינטשו את תלמודם על מנת לסעוד של קבלה
- רעיון נוסף הוא שיש שישים ריבוא אותיות לתורה (המניין האמיתי קטן במחצית) כנגד נשמות בני ישראל. על פי רעיון זה, לכל אדם בישראל יש את האות שלו בתורה, שמסמנת את הפן המיוחד של אישיותו של קבלה
-
- העלאת ניצוצות
-
- זהו מושג שעיקרו בקבלת האר"י. לדעת גרשם שלום, מושג זה מרכזי כל כך, עד שיש בו כדי להסביר את הופעת שבתאי צבי ומשיחיות השקר שלו. האר"י סבר שבראשית הבריאה נכח ה"אין סוף" בתוך הכלים, כלומר הספירות, אך אלו לא יכולים היו להכילו, ונשברו. זו שבירת הכלים, שכתוצאה ממנה התפזרו ניצוצות אל תוך הקליפות. הגאולה תבוא כשיופרדו אלו מאלו. כל מצווה מעשית, לדעת האר"י, מהווה העלאת ניצוץ של קבלה, ולפיכך מקרבת באופן מוחשי את הגאולה. בצורה זו הסביר נתן העזתי את התאסלמותו של שבתאי צבי. המשיח ירד אל האיסלאם, מקום של קליפות, כדי לגאול גם את הניצוצות הפזורים שם. עבודה זו, על פי הקבלה השבתאית, שונה מעבודת הבירור הלוריאנית הרגילה ומיוחדת לאנשי מעלה, שיש ביכולתם ל"רדת" אל הטומאה ולשחרר את הניצוץ השבוי בה מבלי להיפגע ו"להתלכלך" של קבלה
- אדם קדמון
- מושג לוריאני בעיקרו. אין הוא מתאר אדם, כפי שאפשר היה לשער לפי שמו, אלא את האלוהות המאצילה את עצמה בהתגלמותה הראשונית והמושלמת. אלוהות זו נפגמה על ידי שבירת הכלים (ראה להלן).
-
- צמצום
-
- צמצום זהו מושג נוסף שטבע האר"י, אם כי יש לו מקורות קדומים יותר. השאלה שעליה עונה מונח זה היא כיצד יש מקום לעולם להתקיים בו, והתשובה היא שאלוהים צמצם מעט את עצמותו האינסופית הבלתי גבולית, הותיר עיגול מבלי נוכחותו, שנקרא החלל הפנוי, ובנקודה זו נברא היקום, שיש לו קיום שכביכול אינו ת
לוי באלוהות, יש שדרשו עולם מלשון העלם. קיימת מחלוקת האם צריך להבין את המושג כפשוטו, או שהקב"ה צמצם את אינסופיותו רק כביכול. בעוד שרבי
יעקב עמדין הדגיש שהצמצום הוא "הכרח גמור ואינו יוצא מידי פשוטו", את אוזנם של מקובלים אחרים צרם הרעיון בדבר שינוי והפחתה באלוהות. אצל החסידים וכן אצל הרב קוק בולטת דחיית רעיון הצמצום בצורתו הפשוטה. ויש שקישרו אפילו בין העדר הצמצום במחשבת חסידי הרב קוק לבין הופעת זרמים חרדים-לאומיים וקיצוניות ימנית אשר מכניסה את מושגי הקדושה אל שאלות בענייני המדינה של קבלה
-
- ראה גם: תורת הצמצום של קבלה
-
- תורת השמיטות
-
- על פי תורת השמיטות, העולם מתקיים לתקופה קצובה שאחריה ייחרב. יש שאומרים שיתקיימו שבעה עולמות, כל אחד מהם יאריך ששת אלפים שנה ויוותר אלף שנה בחורבנו. ואחר כך ישוב היקום לתוהו. יש שמדברים על 18 אלף מחזורים כאלה. יש שמסבירים שבכל עולם שולטת ספירה שונה, ועולמנו שייך לספירת "גבורה", דבר שמסביר את הדין, כלומר בעיית הרוע וריבוי הציוויים. ההנחה שהעולם צפוי להיחרב בתום ששת אלפים שנה לקיומו (בעוד 250 שנה!) מקובלת על הכול, אם כי בקרב פרשנים רציונליסטים, לא מקובלים, יש חולקים עליה. של קבלה
-
- הנשמה והמצוות
-
- מכיוון שנשמת האדם מקורה באלוהות, והיא נחשבת כחלק אלוה ממעל (וגם על כך נחלקו המקובלים. האם הנשמה מקורה ממש באלוהים, כדברי הרמב"ן, או רק "קרובה לו"), הרי שלעשיית מצוות על ידו, לפי הקבלה, יכולה להיות השפעה על מערכת הספירות האלוהית עצמה מחכמת קבלה
-
- יש לציין שלגבי המצוות יש ניגוד גדול בין השקפת החסידות לבין השקפת האר"י. האחרון הדגיש את הדקדוק ואת הכוונה המדויקת, ואילו החסידות מזניחה זאת, ומדברת בעיקר על שמחה ודבקות מחכמת קבלה
-
- על הנשמה ויחסה לגוף כותב רבי חיים מוולוז'ין, שהיא כמו רגל הנכנסת לנעל. הגוף הוא כנעל לנשמה. מחכמת קבלה
-
- ישנן נשמות פגומות, שהסטרא אחרא הטיל בהן רבב, או כאלו שנוצרו במשגל לא כשר. לגבי נשמת הגוי נשמעו השקפות קיצוניות. לדעת האר"י כל קיומן של נשמות אלו הוא על ניצוצות קדושה שנשבו, והגאולה שתשיב את הניצוצות לישראל, תמית ממילא את הגויים. הרב קוק אמר שקירבת נשמת הגוי לנשמת הבהמה רבה מקרבתה לנשמת ישראל מחכמת קבלה.
-
- חלוקה יסודית של הרוחניות באדם
-
- נפש
-
- נפש נמצאת בכל אדם, היא רוח החיים היסודית מחכמת קבלה.
-
- רוח
-
- הרוח קיימת אצל שומרי המצוות מחכמת קבלה
-
- נשמה
-
- הנשמה באה אצל המקובלים הראויים לכך. הנשמה, בניגוד לשני הכוחות שמתחתיה, איננה יכולה להיפגם, והיא נותרת טהורה תמיד. של קבלה
-
- חיה
-
- סוג עילאי של נפש. אור החיים של ההויה, וזכה לה משה רבנו בנבואתו הצלולה - שהייתה כעין אספקלריה מ
אירה .של קבלה
-
- יחידה
-
- יחידה שבנפש. מדרגת נבואה עליונה מאוד. האור הגנוז שאדם הראשון היה צופה בו מסוף העולם ועד סופו.של קבלה
-
- השרטוט
-
- רעיון השרטוט קובע כי מעשי האדם ותכונותיו משתקפים על מצחו (חכמת הפרצוף), על כף ידו או על איברים אחרים, והבקיאים בכך יכולים לקרוא זאת. ע"ח חכמת קבלה
-
- גלגול
-
. |
|
|
|
|